הפוסט הזה מוקדש לזו שאחראית על היותי.
אני חייבת לה כל כך הרבה, שמן הראוי שהפוסט הרציני הראשון יוקדש לה.
כשאנחנו חושבים על מי מעצב אותנו, מי היינו רוצים להיות ההשתקפות שלו, אנחנו פעמים רבות יוצאים מהסביבה הפרטית, המשפחתית ורועים בשדות זרים.
כשאני מסתכלת היום במין בשלות לא מוסברת, על המודל שלי, הרי שאני מביטה בהערצה על לא אחרת מאשר על המלאך עשוי בשר ודם המלווה אותי מאז ולעולם. זו שברוב טיפשות העשר'ה שלי, הדאגתי לא פעם מדי, הרבה מדי. זו שפעמים כפרתי בתכליתה בחיי. בטפשות גמורה. שיכורה מהורמוני נערות.
היום אני מביטה בה מהצד, מגדלת את בנותיי במסירות אין קץ. מוותרת על עצמה למעני, כמו תמיד, אבל באופן שאינו מעורר זלזול, אם כי המלכה.
והיא אם כל האמהות.
ואם לרגע היו מספרים לי היום שהאשה הזו חצתה גבולות אויב, על חמור, בורחת מסמטאות דמשק באישון לילה, מלווה באחות שצריך להדריך, כשכל אמונה נתון בלבנוני אחד... לעולם לא הייתי מאמינה.
היא???
ואם לרגע היו מספרים לי שהיא נצרה את הסוד ולא שיתפה את הוריה, פשוט נעלמה עם אחותה ביום בהיר אחד, מגנה על הוריה מתחקורי הסורים, שהרי אם יידעו, ייסוריהם יהיו קשים והעינויים... יותירו צלקות וחרכים...
היא???
אם לא הייתי גודלת על ברכי הסיפורים מדמשק, הילדות הענייה והרצון לבנות בית, עם יהודי, בישראל, אז לא הייתי מאמינה. לא עליה.
אבל גדלתי, "לבת יהודיה שאינה עשירה לא היה שום סיכוי.." כך אמרת. ובשלהי גיל 23 לקחת את אחותך ועשית את הבלתי ייאמן.
הסיפור שלך מדהים בכל קנה מידה. עוד אכתוב עליו בהרחבה, בהקדשה לכל שעל.
היום אני רוצה לקדש את ההשראה שאת עבורי אמא.
השראה לעשות את הבלתי ייאמן רק בכוח הרצון והאמונה שהחיים לא מכתיבים לך את גורלך אלא הוא בידיך בלבד.
אם אצליח ליישם ולו במעט - אותך, הרי שהראיתי לבנותיי את כוחה של השראה.
אני חייבת לה כל כך הרבה, שמן הראוי שהפוסט הרציני הראשון יוקדש לה.
כשאנחנו חושבים על מי מעצב אותנו, מי היינו רוצים להיות ההשתקפות שלו, אנחנו פעמים רבות יוצאים מהסביבה הפרטית, המשפחתית ורועים בשדות זרים.
כשאני מסתכלת היום במין בשלות לא מוסברת, על המודל שלי, הרי שאני מביטה בהערצה על לא אחרת מאשר על המלאך עשוי בשר ודם המלווה אותי מאז ולעולם. זו שברוב טיפשות העשר'ה שלי, הדאגתי לא פעם מדי, הרבה מדי. זו שפעמים כפרתי בתכליתה בחיי. בטפשות גמורה. שיכורה מהורמוני נערות.
היום אני מביטה בה מהצד, מגדלת את בנותיי במסירות אין קץ. מוותרת על עצמה למעני, כמו תמיד, אבל באופן שאינו מעורר זלזול, אם כי המלכה.
והיא אם כל האמהות.
ואם לרגע היו מספרים לי היום שהאשה הזו חצתה גבולות אויב, על חמור, בורחת מסמטאות דמשק באישון לילה, מלווה באחות שצריך להדריך, כשכל אמונה נתון בלבנוני אחד... לעולם לא הייתי מאמינה.
היא???
ואם לרגע היו מספרים לי שהיא נצרה את הסוד ולא שיתפה את הוריה, פשוט נעלמה עם אחותה ביום בהיר אחד, מגנה על הוריה מתחקורי הסורים, שהרי אם יידעו, ייסוריהם יהיו קשים והעינויים... יותירו צלקות וחרכים...
היא???
אם לא הייתי גודלת על ברכי הסיפורים מדמשק, הילדות הענייה והרצון לבנות בית, עם יהודי, בישראל, אז לא הייתי מאמינה. לא עליה.
אבל גדלתי, "לבת יהודיה שאינה עשירה לא היה שום סיכוי.." כך אמרת. ובשלהי גיל 23 לקחת את אחותך ועשית את הבלתי ייאמן.
הסיפור שלך מדהים בכל קנה מידה. עוד אכתוב עליו בהרחבה, בהקדשה לכל שעל.
היום אני רוצה לקדש את ההשראה שאת עבורי אמא.
השראה לעשות את הבלתי ייאמן רק בכוח הרצון והאמונה שהחיים לא מכתיבים לך את גורלך אלא הוא בידיך בלבד.
אם אצליח ליישם ולו במעט - אותך, הרי שהראיתי לבנותיי את כוחה של השראה.
מרגשת אחת. בהצלחה בבלוק אהובה שלי
השבמחקמרגשת אחת. בהצלחה בבלוק אהובה שלי
השבמחק