יום ראשון, 5 באוקטובר 2014

שיר ערש חרישי

שוב הקטנה שלי זורקת אותי שנים אחורה
לרגעים הראשונים שבהם אחזתי בה
ושרתי לה שיר ערש חרישי.
כשניסיתי לשיר לה את השירים ששרתי לאחיותיה
זה לא באמת צלח..
משהו בי
בבטן
סירב לשתף פעולה.
ושרתי לה שיר אחר,
שלימים הפך להיות "השיר שלה", רק שלה.

הערב, היא ביקשה ממני שאשיר לה את אותו השיר.
"אמא, זה נעים לי, שירי לי את השיר של הלילה".
בהתחלה לא הבנתי למה היא מתכוונת, אבל היא התעקשה והפצירה בי.
"השיר של הלילה, השיר של הלילה", "השיר שלי".
ואז נזכרתי.
כבר הרבה זמן לא שרתי לה, היא כבר לא תינוקת וגדולה מכדי שאשא בזרועותיי ואערסל.
אבל הערב שרתי, כפי ששרתי בימיה הראשונים ובחודשים הראשונים של חייה.
"זה הרוח, זה הרוח השובב, זה הרוח שהביא עמו הסתיו".
פשוט פשוט, קטן קטן, אבל נעים. חרישי.
זה השיר שלה. מדהים איך הוא מייצג אותה כל כך, איך הוא שלה ורק שלה. הרוח הסתווי השובב...

ולא הבנתי זאת עד שלא חשבתי על השיר שהבטן בחרה לשיר לאחותה.

אחותה הפראית יותר, לא שובבה כמו הרוח,
אך שלבה החם והווייתה מבטיחים לי שנות התבגרות מאתגרות במיוחד.
"שחרחורת יקראו, כל יורדי הים.."
זה השיר שלה. לא ייאמן איך הוא מתאים לה,
ומי חשב על זה בכלל בימיה הראשונים, בחודשים הראשונים של חייה. כשהניסיון להרגיע ולהשקיט לווה תמיד בלחן הזה, ובמילים שנדמה שיועדו רק לה.
"שחרחורת, יפיפית כל כך. בעיניך אש בוערת, ליבי כולו שלך".
והשיר כולו שלה. חמה ואהובה, מפלרטטת בעיניה הקסומות. שחרחורת.

ולבכורה, שיר שונה בתכלית.
גם אז הבטן בחרה את השיר הזה,
גם התאים הוא לה כמו כפפה ליד, מה שלימים יתברר כסיפור שאינו בדיה, אך להסבירו בלתי ניתן.
"מאמי מאמי..",

השיר ששרה לי אמי..
בטוחה הייתי כי השיר הזה ילווה את כל בנותיי,
אך שמור ונצור הוא לבכורה מביניהן.
לרגישה מביניהן. לאצילית.
"אמרי לי עוד היום, את שאמרת לי בעבר..."
והרצון לשמור עליך מכל משמר, ולגונן,
אפיין אותנו עוד אז בימייך הראשונים, בחודשים הראשונים של חייך.
ילדת קריסטל. שמורה מכל משמר.

זה מאוד עמוק, וקשה להכלה,
אבל בעיני זו תעלומה מהסוג שנפלא לתהות אודותיה.
ומי היה מעלה על דעתו ששיר ערש,
פשוט פשוט וקטן קטן, חרישי...
יהווה עבור כל אחת כמעין מראה המשקפת במעט, את מה שהיא ואת מי שהיא
היום.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה