כשאני עושה הבחנה בין מי שמכיר אותי באמת לבין מי שעדיין לא "נפתחתי בפניו", יש קו אחד דק מאוד שמפריד. לקו הזה אני קוראת "מצב כפית".
מי שמכיר אותי באמת, זה מי שראה אותי במצב כפית ואז סביר שמתנוסס לו חיוך מאוזן לאוזן כרגע ושהוא קורא לי מפגרת.
כל היתר, אתם חמודים לאללה, אבל לא מכירים אותי באמת.
אז מה זה בעצם מצב כפית?
מצב כפית זה הצחוק המתגלגל אחרי סשן שלם של להגיד "דובדבנים" בטון מצחיק ולצחוק לצחוק לצחוק בלי שום קשר למציאות.
מצב כפית זה כשקפה שחור גורם לך להיקרע מצחוק בלי סיבה, כשאף אחד לא מבין מה עובר עליך וחושב שאת תחת סמים קשים הרבה יותר.
מצב כפית זה כשהקולגה שלך בלונה פארק מורידה את ראש הציפורת ורודפת אחרי ילד מציקן,
והבאגס באני הנורמטיבי (אנוכי) נקרע מצחוק עד עילפון.
ואם כבר נפתחנו, אז בואו נהיה קונקרטיים...
מצב כפית זה כשבטיול שנתי גמל נושך לי ת'כתף ואני בטוחה שזו חברה עם שריטה וכשאני מסתובבת לצעוק עליה למה היא נושכת לי את הכתף אני מגלה פרצוף של גמל תקוע לי בפרצוף (עם שיניים ענקיות ופה מהביל).
מצב כפית זה כשחברה מצטיינת ללימודים אחרי שעותתתת של קדחנות, טוענת שמה שאני אומרת זה כמו "שור שאוחז בקרנף.."
מצב כפית זה חוסר היכולת לנשום כשחברת הילדות האהובה שלי מדווחת על הישגיה בתחקיר הביטחוני שעשו לי מולה, כשסיפרה על הטיול המשותף שבו היינו כל החמולה בקפריסין, כשבעצם כף רגלי מעולם לא דרכה בקפריסין, אבל בזיכרון שלה הייתי שם.
מצב כפית, זה כשצחי נוי נוחת בצורה מאוד לא חיננית אבל קורעת, באמצע מופע ו-the show must go on... אני לא יכולה להתעלם מהפדיחה, והחיוך מאוזן לאוזן שלי המהול בצחוק מתגלגל שרק חבריי לסיטואציה שותפים לו, כשהם נקרעים בעצמם, מתפרש כ"אהבת במה".
מצב כפית, זה כשהמפקד הראשון שלי ever נראה על הריצפה עם קפה שחור all over כשהדבר האחרון שנכון לעשות זה להיקרע מצחוק (ושוב, מי שמכיר אותי יודע, הצחוק הדבילי בוא יבוא, ובענק).
קיצר, הפוסט הזה מוקדש לכל אלה שחצו את הקו וראו אותי במצב כפית. מי שמעוניין לחצות איתי את הקויים צריך רק להצחיק אותי.
וזו לא בעיה גדולה :-)
לחבריי לסיטואציות הנבחרות שציינתי כאן, מקווה שהזכרתי נשכחות, הצחוק בריא ולפעמים אנחנו רציניים מדי. צריך רק לעלעל בזיכרון, או ליצור סיטואציות חדשות מהן נצחק.
ואפשר גם פשוט להתחיל בחיוך מאוזן לאוזן (וכוס קפה שחור...).
מי שמכיר אותי באמת, זה מי שראה אותי במצב כפית ואז סביר שמתנוסס לו חיוך מאוזן לאוזן כרגע ושהוא קורא לי מפגרת.
כל היתר, אתם חמודים לאללה, אבל לא מכירים אותי באמת.
אז מה זה בעצם מצב כפית?
מצב כפית זה הצחוק המתגלגל אחרי סשן שלם של להגיד "דובדבנים" בטון מצחיק ולצחוק לצחוק לצחוק בלי שום קשר למציאות.
מצב כפית זה כשקפה שחור גורם לך להיקרע מצחוק בלי סיבה, כשאף אחד לא מבין מה עובר עליך וחושב שאת תחת סמים קשים הרבה יותר.
מצב כפית זה כשהקולגה שלך בלונה פארק מורידה את ראש הציפורת ורודפת אחרי ילד מציקן,
והבאגס באני הנורמטיבי (אנוכי) נקרע מצחוק עד עילפון.
ואם כבר נפתחנו, אז בואו נהיה קונקרטיים...
מצב כפית זה כשבטיול שנתי גמל נושך לי ת'כתף ואני בטוחה שזו חברה עם שריטה וכשאני מסתובבת לצעוק עליה למה היא נושכת לי את הכתף אני מגלה פרצוף של גמל תקוע לי בפרצוף (עם שיניים ענקיות ופה מהביל).
מצב כפית זה כשחברה מצטיינת ללימודים אחרי שעותתתת של קדחנות, טוענת שמה שאני אומרת זה כמו "שור שאוחז בקרנף.."
מצב כפית זה חוסר היכולת לנשום כשחברת הילדות האהובה שלי מדווחת על הישגיה בתחקיר הביטחוני שעשו לי מולה, כשסיפרה על הטיול המשותף שבו היינו כל החמולה בקפריסין, כשבעצם כף רגלי מעולם לא דרכה בקפריסין, אבל בזיכרון שלה הייתי שם.
מצב כפית, זה כשצחי נוי נוחת בצורה מאוד לא חיננית אבל קורעת, באמצע מופע ו-the show must go on... אני לא יכולה להתעלם מהפדיחה, והחיוך מאוזן לאוזן שלי המהול בצחוק מתגלגל שרק חבריי לסיטואציה שותפים לו, כשהם נקרעים בעצמם, מתפרש כ"אהבת במה".
מצב כפית, זה כשהמפקד הראשון שלי ever נראה על הריצפה עם קפה שחור all over כשהדבר האחרון שנכון לעשות זה להיקרע מצחוק (ושוב, מי שמכיר אותי יודע, הצחוק הדבילי בוא יבוא, ובענק).
קיצר, הפוסט הזה מוקדש לכל אלה שחצו את הקו וראו אותי במצב כפית. מי שמעוניין לחצות איתי את הקויים צריך רק להצחיק אותי.
וזו לא בעיה גדולה :-)
לחבריי לסיטואציות הנבחרות שציינתי כאן, מקווה שהזכרתי נשכחות, הצחוק בריא ולפעמים אנחנו רציניים מדי. צריך רק לעלעל בזיכרון, או ליצור סיטואציות חדשות מהן נצחק.
ואפשר גם פשוט להתחיל בחיוך מאוזן לאוזן (וכוס קפה שחור...).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה